KidsIL

הנוקיה N97, פשוט טלפון נוראי, למה נוראי? כי ההתלבטויות שהוא עשה לי, איך אפשר לסרב לכזו חומרה?
כלומר: מקלדת מלאה, 32GB זכרון פנימי ואפשרות להוסיף עוד זכרון, רזולוציה 360X640 עם 16M צבעים, ומצלמה 5 מגה פיקסל עם LED כפול (!!)

אז למה בסופו של דבר לא בחרתי בו?

ובכן, קודם כל מערכת ההפעלה של הטלפון קיבלה לא מעט תלונות,
בין אם זה עניין של ממשק לא גמיש ו/או מערכת מבוגבגת..
אין מולטי-טאץ’, זה ישמע מפגר אבל יש ערך מוסף של נוחות בעניין הזה.
המקלדת קצת צפופה, למרות שיחסית נוחה..

בסופו של דבר זה הגיע לסעיף של מערכת ההפעלה על הטלפון, אם היתה לי האפשרות להתקין עליו ANDROID הייתי קונה אותו ללא היסוס, אבל עד שזה יקרה… אני כבר ארייר על מכשירים אחרים.

כן, פוסט קצת לא מסודר, SO?

הו, אדון כל המכשירים, מלך כל החידושים, ידידתך לחיים.
ועוד כל מני שטויות שאפל הצליחו למכור לשוק.

לא שיש לי משהו נגד האייפון, להיפך, אני שמח שהוא הגיע כדי לעורר את השוק ולדרוש מחברות אחרות להצטיין ולא לזרוק על הלקוחות [כמוהו כמו האייפוד לפני כמה שנים].

האיי פון הוא ללא כל ספק ה-מכשיר שנותן את הסטנדרט, כשחברה מוציאה מכשיר סלולארי חדש, השאלה הראשונה שישאלו היא
“איך הוא עומד מול האייפון?”

אז ללא כל בזבוז זמן מיותר, אתן לכם את היתרונות והחסרונות של האייפון לדעתי.

נתחיל ביתרונות:

• הוא אייפון – כן, זה אמנם יתרון מטומטם אבל מה לעשות, יש לך אייפון, ולא משנה כמה תנסה להוציא את עצמך מהתדמית של בנאדם שקונה מותגים, זה כן אומר משהו.
• ממשק נוח וקרוב למושלמות – יחד עם המקלדת הוירטואלית הידידותית [אלוהים יודע כמה שעות עבדו עליה כדי שהיא תעבוד כל כך טוב], הניווט הנוח והאינטואיטיבי, האייפון ממשיך את מה שאפל תמיד היתה טובה בו – הממשק.
• הוא מהיר – בין אם זה בגלישה באינטרנט, או בטעינה של אפליקציות, האפל שובר שוב ושוב טלפונים שאמורים להיות מהירים ממנו.

זה היה קצת קצר בעיקר מכיוון שיש לאייפון עוד הרבה דברים, אבל כמו שציינתי בפוסט הקודם, זה קצת חוזר על עצמו לדבר על דברים שכבר נמצאים בטלפונים אחרים, לא?
[אתם מוזמנים להגיב ולהשאיר דברים שאולי שכחתי, בכיף].

והרי החסרונות:

• מצלמה נחותה – 3 מגה פיקסל לטלפון שכזה, זה פשוט לזלזל במכשיר אם תשאלו אותי, מה גם שאין פלאש, הייתי מצפה ליותר.
• החלפת חלקים – החסרון העיקרי של האיי פון ודבר ממש חשוב בטלפונים – להחליף סוללה או לשדרג זכרון, אפל המשיכו עם הגישה השגויה של האייפוד, כאשר אי אפשר לפרק את האייפון בשום צורה. אם תשאלו אותי זה מתאים לנגנים, אבל זה כבר לא מתאים לטלפונים.
• תלות במערכת של אפל – עם כל החידושים והדברים הטובים, התלות המוחלטת של המשתמש באפל עלולה לפעמים להיות מעיקה, שכן אין פתיחות לקהילה כמו שאפשר למצוא במערכת פתוחה כמו אנדרואיד [שבשביל מפתח כמוני זה יתרון אדיר].

לבסוף, יחד עם העובדה שסוני הולכת להוציא בקרוב מאוד כרטיסי זכרון חדשים של 32GB ובעוד כמה חודשים גם 64GB, ויחד עם העובדה שיום אחד אני מודע לכך שאצטרך להחליף את הסוללה.. החלטתי לא לקנות את האיי פון.
נוסף על כך, ממה שאני רואה מהפיתוחים של מערכת האנדרואיד, הולך לאפל להיות מאוד קשה לעמוד לבד מול קהילות שלמות של מפתחים, כי מה לעשות, לפעמים אין כמו תוכנה שפותחה ע”י משתמשים למען משתמשים [ר' לינוקס].


משהו נוסף שרציתי לציין, אחד מהשימושים העיקריים שלי בטלפון הוא פיתוח תוכנה וכתיבת מסמכים, יש אנשים שממש לא מעניין אותם מהדברים האלה והם יהנו מהאיי פון ולא יפקפקו בשלמותו אף לא פעם אחת, רק רציתי לציין שמכיוון שאני מסתכל על העניין מנקודת מבט אישית, חסרונות שאני אראה עלולים להיות יתרונות אצל אחרים כמובן.

So, I still can’t see a smile on your face.

It amazes me how you struggle for the struggle
No more crouching, aimlessly walking
Smile, because you have every reason in the world to do so.

Walk- no, Run.
I’m running for, towards, towards possibilities.
As Free as I can ever be, I still need to remind myself, I’m out of the cage, it’s done, although the dreams make me think otherwise, it’s all done, no more, I am now completely free.

So why do I feel so bad?
Why do I keep looking for the next thing instead of enjoying the ride?

Open your eyes, everything is so beautiful, it’s mesmerizing.
Feel, don’t think, just feel.

fuck it, this is shit.

מושג מצחיק, איך יכול להיות מחסור בזמן כאשר אינני באמת מחזיק בזמן?
בכל אופן, בגלל שהרגשתי שאני מבזבז את הזמן יותר מדי על שטויות (קורה כל כמה שנים, לפני כ5 שנים זה גרם לי לוותר לחלוטין על משחקי מחשב [מסוכן במיוחד לאנשים שעובדים במחשבים] ולפני כשנתיים ויתרתי על טלוויזיה מאותה סיבה), החלטתי לעשות מעין לוח זמנים.
כאשר בתוכו אני רואה במשך שבועיים מה אני בדיוק עושה ומה אני רוצה לעשות ולפי זה להתאים את לוח הזמנים שלי, בתוך זה אני נותן לעצמי להוסיף כמה שעות גמישות של “יצירה”, דברים כמו לכתוב, לנגן, ללמוד דברים חדשים… יש לא מעט דברים שהייתי רוצה לעשות אבל מכיוון שיש לי נטייה להיסחף וללמוד אותם במשך שעות על גבי שעות, ובכך לדרוך על החובות האחרים שיש לי… החלטתי להגביל את עצמי, כך גם ההתלהבות לא תרד כל כך מהר וגם אני אספיק לעשות את הכל (או לפחות את הרוב).
עוד לא סיימתי (ואני אף לא קרוב) את לוח הזמנים אבל מה שאני באמת חושש ממנו זה שאני אגלה שאין לי באמת זמן לעשות את כל מה שאני רוצה, יחד עם דברים שמחכים לי בעתיד ומסגרות חדשות, אני לא מאמין שיהיו לי כל כך הרבה שעות פנויות לנווט לתוכן דברים..

הדבר הראשון שהצלחתי להחליט עליו זה 8 שעות שינה ביום בין ראשון לחמישי, נשמע בסדר גמור ובריא.. מה גם שזה יתן לי עירנות שאני אצטרך כדי לעשות את שאר הדברים כמו שצריך.

כן, זה נשמע אובססיבי להחריד.. אבל בסך הכל זה יעזור לי לראות תמונה קצת יותר גלובלית על הזמן שלי ואיך אני מבזבז אותו

I’m too tired
Too tired of fighting
Of trying to keep my sanity
Trying to do it the right way
When my world is nothing but gray
Forget everything, make it stop
Just end it, end it!
This is so pointless and redundant
I’m just stalling the inevitable
Keep me here with your chains
You can do it forever, so it seems
Even if the only thing left chained
Is my arms without a body.